ירושלמי- מה יתרון החיים על המתים?

כשנמצאים בין המתים יש להיזהר בכבודם. בבבלי מספרים שרבי חייא ורבי יונתן הלכו בין קברים, והיו חוטי הציצית של רבי יונתן נגררים על הקברים. רבי חייא העיר לו על כך, והורה לו להרים את חוטי הציצית, ומדוע?

"שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו?!"

זאת אומרת שיש להיזהר מלהביע את יתרון החיים כאשר נמצאים בסמוך למת. יש קינאה מסויימת של המתים בחיים, והם כביכול אומרים לחיים שאל להם להתפאר ביתרונם, הרי למחר גם הם ימותו.

ומהו יתרון החיים? מתוך הסיפור בבבלי, ומתוך מאמרים אחרים בסוגיא, רואים שיתרון החיים הוא התורה והמצוות, ולכן אין ללמוד ולקיים מצוות, כגון תפילין וציצית, בסמוך למת, משום "לועג לרש".

הסיפור הזה מובא גם בירושלמי, אבל עם הבדל משמעותי. בירושלמי הבעיה לא היתה חוטי הציצית או קיום מצוה אחרת, אלא פשוט רבי יונתן פסע על הקברים, ולא מספיק נזהר בכבודם. רבי חייא מעיר לו על כך באותו משפט כמו בבבלי: "למחר אינון גבן ואינון מעיקין לן?!"

גם בירושלמי המתים כביכול אומרים מה להם להתפאר ביתרון החיים, הרי "למחר אינון גבן" - "למחר הם אצלינו". ומהו יתרון החיים לפי הירושלמי? - עצם החיים!

בגלות, כוחות החיים מפריעים לאדם לעבוד את בוראו. האדם צריך לעבוד על "בניין הרוח" ובשביל זה הוא צריך לשאוף ל"חורבן הגוף". לכן החיים כשלעצמם אינם נחשבים יתרון גדול.

בארץ ישראל ניתן וממילא מוכרח לבנות את כוחות הגוף בשביל להופיע על ידם את הרוח בעוצמה של גאולה. בארץ ישראל החיים כשלעצמם הם יתרון גדול, ולכן כשהחיים מהלכים בין המתים, צריך להזהר לא להפגין את יתרונם על המתים. החיים הם חיבור את הא-לוקות שמתגלית בעולם הזה, ויש בהם יתרון גדול של "השתלמות", כלומר זהו ציר של התחדשות נפלאה בגילוי שכינה. זהו אור שרק ארץ ישראל יכולה לגלות.